למען החינוך לא אחשה - הזעקה על זניחת החשיבה בחינוך ובהוראה

כל חשיבה היא פעולה, שבה משווים דבר אחד אל הרקע או אל דבר אחר זולתו. אנו חושבים על שולחן רק אם אנו רואים אותו על רקע החדר, או על רקע שולחנות אחרים. כל אופני החשיבה המוגדרים בתחום הלוגיקה בנויים אם כן בדרך זו או אחרת על השוואה.
הכרת סוגי ההשוואות וההבחנה בין אופני החשיבה הלוגיים, כגון מיון או דירוג של דברים, יישום מיומנויות ושימוש בהן לחומרים חדשים, השוואה שיטתית בין דברים, הבדלה בין רעיון לחוויה, בין נושא לתוכן, בין שאלה לבעיה, בין תוצאה לתכלית, בין עובדה להשערה, בין ניגוד לסתירה, בין אינדוקציה לדדוקציה, בין מיון לדירוג, בין אנליזה לסינתזה, בין קל-וחומר, בניין אב, הקש וסמיכות פרשיות לגזרה שווה, בין הערכה לוגית להערכה רגשית וכדומה, הם תנאי מוקדם לכל למידה. לזה מתוספת הכרת מושגי היסוד של הדיסציפלינה (מטאפורה, דימוי, אירוניה, פרדוקס, אפוס ליריקה וכדומה) ליווי כל אלה בהגדרות, בהסברים, בקטעי פרשנות וביקורת, ובטקסים להשוואה, מקנה ללמידה את האופי הרב-ממדי. לפי זה תיאורה של הלמידה הרב-ממדית במשפט אחד ייראה כדלקמן: על המורה לגלות את החידה (התעלומה) המהותית והרוחנית הנסתרת של הטקסט, להציגה לפני הכיתה, ולאחר מכן להיעזר בשאלותיו במושגי החשיבה הלוגית ובמונחי היסוד של הספרות ולהביא את התלמידים במהלך השיעור לפענוח מודע של חידת הטקסט, שלעיתים הוא אף מגלה שמץ מחידת העולם ומחידת רוח האדם.