הנושא, שהספר עוסק בו, הוא התופעה של ריבוי פירושים לכתוב מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, התוצאה של תיחום שונה של יחידת הגרעין המתפרשת מראיית המילה הבודדת בהקשרים פנימיים שונים, וכך גם הרצף התחבירי והענייני. ריבוי זה הוא גם תוצאה של זווית-ראייה אישית של הקורא, של רגש שונה ושל קשרי-חברה ותרבות אחרים.
הטענה העיקרית של ספר זה היא שאפשר לצמצם את מגוון הפירושים האפשריים של בכתובים – בעזרת השימוש בכלים מבניים תמטיים ולשוניים בסדר קבוע מראש. נכונות הניתוח מתבררת כאשר מגיעים למסקנות זהות או דומות מאוד בעקבות ניתוח הסיפןר או החוק – בעזרת כלים מבניים שונים בלתי-תלויים זה בזה.
בספר זה יש התעסקות בקשרים אובייקטיביים בין מבנים וסיפורים הבנויים מאבני לשון משותפות. הקורא מעניק משמעות למבנים וקשרים אלה. משמעות זו היא סובייקטיבית, ולכן יימצאו תמיד הסברים כפולים וסותרים. על הקורא להחליט מה הוא רוצה לבחור – את הדבר והיפוכו או את אחת האפשרויות המוצעות. במקרים אלה יש לזכור תמיד, שעל-פי ההלכה, אם רק אפשר, אין לשפוט לרעה אף אדם.
הרב ד”ר אפרים זאנד, חוקר בתחום המקרא ומרצה בכנסים רבים. מרצה למקרא בשאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך, וראש החוג למקרא במכללה האקדמית לחינוך, גורדון