במשך שנים רבות הרב שאר־ישוב כהן הוא חלק בלתי נפרד מדופק החיים הציבורי של העם היהודי: רב ומנהיג רוחני במשך עשרות שנים, סגן ראש עיריית ירושלים בימי איחוד העיר, נשיא מכון “הרי פישל” ומוסדות “אריאל”, איש משפחה מסור, רב צבאי שהתכבד להתחתן במדי קצין בצה”ל, לוחם במחתרות ובשורות ההגנה למען תקומת ישראל בארצו, הם חלק מהתפקידים אותם מילא במשך השנים ואת חלקם עדיין ממלא עד לימינו.
מעטים מכירים את סיפור חייו המופלא: מבית הרב הנזיר שם גדל על ברכי הראי”ה קוק כנזיר מבטן אמו עד לגיל 16, לימודיו בישיבת “מרכז הרב” והקשר עם רבותיו: הרב חרל”פ, הרב הרצוג, הרב אונטרמן והרצי”ה קוק, שותפותו בחזון הקמת “ישיבת ההסדר” הראשונה ששילבה לימוד תורה עם מלחמת הגנה על ירושלים העתיקה עד לפציעתו הקשה ונפילתו בשבי הירדני, שותפותו לגיסו הרב שלמה גורן בהקמת הרבנות הצבאית, ועשייתו הציבורית והתורנית שגולת הכותרת שלה היא כהונתו כרבה הראשי של חיפה במשך כשלושים וחמש שנה. גם כיום, לאחר פרישתו הרשמית, משמש הרב שאר-ישוב כמנהיג רוחני בעיר חיפה.
לראשונה נחשף בספר במלואו מסמך היסטורי נדיר: יומן המצור והשבי שנכתב בידי הרב שאר-ישוב בימים שקדמו לפרוץ מלחמת השחרור בעיר העתיקה בירושלים, בימי המלחמה על העיר, ובשהותו בשבי הירדני. ביומן מתוארות קורותיו של חייל דתי המספר על הקרבות במלחמת העצמאות בעיר העתיקה של ירושלים מתוך אספקלריה של אמונה. אמירת ההלל הראשונה על תקומת המדינה בין חומות העיר העתיקה והתפילות הרבות שליוו את הקרבות מתוארות ביומן בצורה חיה. מתוך דפי היומן גם מהדהדות הקריאות הנואשות לעזרה ששידרו לוחמי הרובע בזמן הקרבות הקשים ונותרו ללא מענה. נושא שכבר שימש ועוד ישמש כחלק מוויכוח היסטורי רב שנים.
סיפור חייו הוא סיפורה של ארץ ישראל היפה, המשתחררת מעול זרים, זהו סיפורה של ירושלים וחיפה של מעלה.
מעמדה, חשיבותה ותפקידה הניהולי של הגננת – עבר תהפוכות רבות בשנים האחרונות החל מתפיסתה כמחנכת ומנהלת-גן, הדואגת לרווחת הילדים, ההורים והצוות, וכלה – בתפיסתה כמנהיגה חינוכית. כגננת ותיקה – שאלתי את עצמי לא-אחת שאלות אחדות: כיצד אפשר לפתח ולטפח אותה מנהיגות חינוכית בקרב הגננות באופן פעיל? האם יש מקבץ חיוני של תכנים ומיומנויות, המייצר כישורי-ניהול ומנהיגות, שהכרח ללמוד אותם כדי להיות גננת, המדגימה מנהיגות חינוכית? נלאיתי לחפש ספר-הדרכה, העוסק בהכשרה מעין זו. מעבר להכשרה – חיפשתי מעטפת, שתגן עלי ועל חברותיי, הגננות, מפני לחצים חיצוניים צולבים ומפני מאבקים אינסופיים עם כל-כך הרבה דילמות, הצצות יום-יום ושעה-שעה בביתנו השני – גן-הילדים.
על-כן מברכת אני בשמחה רבה: על הספר הראשון מסוגו, הדואג, מצד אחד, להעצים את מעמדה של הגננת, הנותן לה מענה כמעט לכל סוגיה בעולם התובעני של חינוך-ילדים בגיל הרך, ומצד שני, חושף אותה לדרישה להתמחות ולסיפוק הרמה הגבוהה ביותר, האפשרית בתחומים השונים, אשר בהם היא עוסקת בגן.
ד”ר יחיאל פריש, ראש המכללה האקדמית הדתית לחינוך “שאנן” בחיפה – נענה לאתגר, שהתבקש זה זמן רב – לכתוב ספר, שיתאר את כל תהליך הפיכת הגננת למנהיגה חינוכית מן השורה הראשונה: ספר שיעלה לדיון את כל דפוסי-הקשרים בין הגננת לבין הסובבים אותה בגן, קשרים, שבאמצעות אותו תהליך יהוו בעבורה סביבה תומכת; ספר, שיש בו יישום של הרעיונות והרציונל בדבר מעמדה העכשווי של הגננת ועשייתה החינוכית, וכל זאת – ביחס לכל ממדי-אישיותה.
בספרו של פריש מזהים שני קווים, השזורים זה בזה: קו ההתפתחות של הגננת – כגורם מתווך להעצמה בתוך קהילת הגננות כולה, וקו ההתפתחות של הגננת בתהליך העצמה פרטני ואישי רק לה בלבד. תהליך זה הוא שיוביל אותה לעבודה משמעותית וחווייתית וינחיל לכל גננת את מה שהיא זקוקה לו יותר מכל – מילה טובה.
הספר הנוכחי מיועד לאנשי-חינוך ולכל המתעניין בתחומי המוטיבציה והחוללות-העצמית של לומדים בגילאים שונים, בהנחה שהקורא מכיר את הספר שהוא מבוא לתחום, והוא מבקש ללמוד כיצד הדברים מתבצעים הלכה ולמעשה ומהם המלווים את העשייה בשלבים השונים.
זהו ניסיון לתרגם את נושא החוללות העצמית מהתאוריה אל המעשה על-ידי שימוש במודל ה”פינג-פונג” שבסיסו הוא הוראה מעצבת מונחית ביצוע.
בספר, אוסף אותנטי של ניסיונות לעצב ולהעצים אמונות חוללות של לומדים בתחומים ספציפיים מגוונים. תלמידים רבים מדי נסוגים היום באופן מתמיד מתחומים מסוימים מפני שאיש לא טרח לטפח את הכישורים המוטיבציוניים שלהם בתחומים אלה קודם. לא לטפח חוללות עצמית פירושו למעול בתפקידנו כמורים וכמחנכים.
המחקר בנושא החוללות העצמית ברובו התנהל ומתנהל באמצעות מתודולוגיות כמותיות בספר זה אנו מציעים לראשונה לחשוף פרופיל של חוללות עצמית על-ידי שימוש בפרדיגמה איכותית-קונסטרוקטיביסטית בכל פרק נבנה מגוון של כלים להתערבות באוכלוסיות שונות, מודגשים שיקולי הדעת, ההחלטות והלמידה מההתנסות המדווחת, ומובאות עצות לפרחי-הוראה או למורים המתעתדים להתנסות בהתנסויות דומות. הכתיבה החווייתית מאפשרת לקורא להרגיש את מה שהתרחש בשדה והיא מזמינה חשיבה תיאורטית ביקורתית ורפלקטיבית עתידית.
