שני גבאים קטנים מאת ליליאן שטיינר (בשיתוף עם מרים פרץ)
אוריאל ואלירז פרץ גדלו להיות בוגרים וחיילים למופת שהגנו בגופם ובנפשם על עם ישראל מתותמונה לפרסום שליחות. הרצון לתת ולבצע משימה בשלמות שמתבטא בסיפור מעולם לא עזב אותם ואף גדל עם השנים.
אוריאל היה קצין בגדוד 51 בגולני. מפקדו סיפר עליו “אוריאל בלט במוסר גבוה והיה קצין למופת. אוריאל פעל מתוך תחושה של שליחות ורצון לתת, ומשך אחריו קצינים וחיילים רבים בתכונותיו יוצאות הדופן, באיכפתיות, בנמרצות, בסקרנות, בנכונות לבצע משימות ובאמונה באחדות המטרה שלשמה אנו פועלים”.
אוריאל פרץ ז”ל נפל בקרב בלבנון בז’ בכסלו תשנ”ט. בן 22 היה בנופלו.
אלירז פרץ היה סמג”ד בגדוד 12. במהלך שירותו הצבאי, כתב אלירז לחברו: “צריך לתת הכל… אם אתה אוהב אז עד הסוף, אם אתה חבר אז עד הסוף, ואם אתה בצבא בקרבי אז אתה עד הסוף שם ונותן הכל… זה מה שנקרא במילים גבוהות, אני לא יודע אם אתה תאהב את זה – מסירות נפש – וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה.”
אלירז פרץ ז”ל נפל בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה בי”א בניסן תש”ע. בן 32 היה בנופלו ואב לארבעה ילדים.
אליעזר אביהם נפטר משברון לב 6 שנים אחרי נפילת אוריאל, ד’ אלול תשס”ה.
Every year teachers and kindergarten teachers debate the issue of how to present the difficult story of the Holocaust to young children. The writers of this book have heard the story told by Dr. Nurit Ronen, who brings her mother’s live testimony as a Holocaust survivor. Dr. Ein Gedi and Kaganowski have decided to adapt this story, in order to turn it into an educational and didactic tool for teaching and preserving the memory of the Holocaust in kindergartens and elementary schools.
It is a true story, which uses the characters’ real names. The story depicts tight family connections between a brother and a sister during the war – love, separation and hope. At the end of the war Nurit’s mother heard that there were survivors at a close-by transit camp. Full of hope, she set out to look for her brother and joined a group of soldiers of the Allied forces in their jeep.
She arrived at a big and crowded hospital in the transit camp. She did not know how she could find her brother. Suddenly she remembered the family “tune”. Family members used to whistle it to one another upon arriving home or in times of distress. She walked around the main building whistling. After a short while she heard the same tune whistled from inside that building. She ran in the direction of the whistle and found her brother. It was a moving reunion; later they both made Aliaya to Erez Israel.
About the writers:
Dr. Anat Ein Gedi was born in Nehariya in 1971. She has been a kindergarten teacher for 16 years. She holds both M.A. and Ph.D. degrees in Education and Plastic Arts for preschoolers. She is a lecturer in Sha’anan College and conducts workshops in continuing education programs.
Kira Kaganovich was born in the Ukraine and made Aliya in 1990. She has been a kindergarten teacher for the last 17 years and is the granddaughter of Holocaust survivors. Kira is a coauthor of this book, since she wants to perpetuate the memory of her family members who didn’t survive the Holocaust and to cherish the ones who did, those who have built new lives and have enabled her to have a happy life.
השריקה מאת ד”ר ענת עין גדי וקירה קגנוביץ
בכל שנה מתלבטות הגננות והמורות כיצד להציג את סיפור השואה הקשה משאת לגיל הרך.
כותבות הספר שמעו מד”ר נורית רונן סיפור עדות של אמה ששרדה את השואה.
ד”ר עין גדי וקגנוביץ החליטו לעבד סיפור זה, על מנת שהסיפור יהווה כלי חינוכי ודידקטי ללימוד זיכרון השואה בגן הילדים ובבית הספר היסודי. הסיפור – השריקה אמיתי וכך גם שמות הדמויות.
הסיפור מתאר קשרי משפחה הדוקים בין אח ואחות בזמן המלחמה, אהבה, פרידה, ותקווה. בסוף המלחמה אמה של נורית שמעה כי ישנם ניצולים במחנה המעבר הסמוך. מלאת תקווה יצאה למצוא את אחיה, היא התלוותה במסעה לג’יפ של חיילים מכוחות הברית. במקום אליו הגיעה היה בית חולים גדול והומה אדם. לפתע נזכרה בשריקה המשפחתית. בני המשפחה נהגו לשרוק אחד לשני, כשהגיעו הביתה או בשעת מצוקה. היא הסתובבה סביב הבניין הגדול ושרקה את אותה השריקה. לאחר זמן קצר שמעה מהבניין את אותה השריקה. היא רצה לעברה ומצאה את אחיה. המפגש בניהם היה מרגש ושניהם עלו ארצה לארץ ישראל.