הגעתי למכללה מיד בסיום השירות בצבאי. בזכות תפקידי הצבאי קיבלתי פטור מחלק מהקורסים. הייתי נשואה טרייה ודי מהר גם אימא טרייה וכך הלימודים במכללה השתלבו בהרבה התחלות חדשות. הלימודים במכללה שאנן אז היו עד דרגת מורה מוסמך ואת ההסמכה למורה בכיר בתחום התיאטרון ואת התואר הראשון, בסמינר אורנים, השלמתי במהלך שנות עבודתי.
20 שנה עבדתי בחינוך בתחילה בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוצי טירת צבי אך רובם כמנהלת גן בהושעיה ומושב הזורעים.
למדתי, השתלמתי, התפתחתי ובשנת 2007/8 יצאתי לשני חלקי שבתון ולמדתי תואר שני בייעוץ חינוכי. אז הייעוץ בגנים עוד היה צעיר ולא נתנו לנו להתנסות בגנים. בתחילת אותה שנה רגע לפני שחשבתי ש”הנה מתחילות להן שנתיים מעניינות שאחריהם אעשה שינוי בקריירה המקצועית שלי” הגיעה ההצעה מד”ר סיגל אחיטוב לעבוד איתה יומיים בשבוע כמדרכה פדגוגית. היא נתנה לי 10 דקות להחליט. וכך כל התוכניות שלי עשו פניית פרסה. התחלתי לעבוד בצוות של סיגל. עברתי מעבודה עם ילדי גן לעבודה עם גננות. בשבילי זה היה גילוי חדש, מסקרן ומאוד מעניין. 5 שנים עבדתי כמדריכה פדגוגית במגוון תפקידים (עבודה פדגוגית, הנחיית קבוצות למידה, ריכוז תחום בפסגה) עם מגוון מפקחות. ואז הגיע עוד תקן למשרת פיקוח במחוז.
מזה כ-8 שנים אני משמשת כמפקחת. זה תפקיד מורכב שדורש ניהול צוותים ולווי גננות רבות, היכרות עם רשויות שונות ומתן מענים מרמת ילד/סייעת/גננת בגן ועד הנעת תהליכים ארציים. אין רגע שאני מצטערת על ההחלטה הזאת מלפני 12 שנים. 10 דקות של להיכנס דרך הדלת שנפתחה לי גם אם הדרך אינה ברורה.
אני רואה בתפקידי שליחות גדולה ומרגישה מלאת סיפוק. יש גם מחירים כמו בכל תפקיד בכיר, אך אלו מתגמדים מול הזכות הגדולה של הטבעת חותם והזכות ללוות גננות, מדריכות, יועצות וגננות מובילות.